אלו חמשת המצוות המרכזיות שהמוסלמים הסונים חייבים בשמירה עליהן. כל מוסלמי מצווה בחייו על קיום חמישתם והם מהווים הבסיס העיקרי לדת האסלאם. המצוות הם:
ה”שַהאדַה” היא האמונה הבסיסית באסלאם והעמוד החשוב ביותר המניח את הבסיס לכל האמונה והמצוות האסלאמיות והיא מורכבת משני פסוקים :
א. “אני מעיד כי אין אל מלבד אללה” – אַשְׁהַדֻ אַן לַא אִלַה אִלַא אללַّהַ (أشهد أن لا إله إلاَّ الله)
ב. ואני מעיד כי מוחמד הוא שליחו של אללה” – וַאַשְׁהַדֻ אַן מֻחַמַּדַ רַסוּל אללַّה (وأشهد أن محمدا رسول الله). מבחינת האסלאם האידיאל הוא שהמשפט הזה יהיה הראשון שישמע תינוק עם היוולדו. מלמדים אותו ילדים ברגע שהם מסוגלים להבין אותו והם חוזרים עליו בכל יום מימי חייהם. מוסלמים חוזרים על המשפט הזה בכל תפילה שלהם, ואנשים הרוצים להמיר את דתם לאסלאם מוכרחים לשנן אותו. אדם מוסלמי היודע שהולך למות, צריך להגיד משפט זה לפני מותו
מצווה להתפלל חמש פעמים ביום בזמנים קבועים (לא חייב במסגד), אך ביום שישי בצהריים ובחגים חשובים חובה להתפלל במסגד. זמני התפילה הם: “עלות השחר” – אֶלְ פַגְ’ר (الفجر), “הצהריים” –אֶל זֻ֘הְר (الظهر), “אחר הצהריים” – אל עַסַ֘ר (العصر), “השקיעה” – אֵלְ עֻ’רוּבּ (الغروب), “הלילה” – אֵל לַּّיְל (الليل). כל תפילה מבוצעת עם הפנים כלפי ה”כַּעַבַּה” שבמכה. מטרת התפילה היא ריכוז באללّה, סגידה והכרת תודה. לכל תפילה מספר כריעות שונה. יוצאי דופן לחובת התפילה הם חולים או מחוסרי מקום. מתפלל יכול לבצע סַ֘לַאה בישיבה . הסַ֘לַאה חייבת להתבצע בערבית ואם המתפלל אינו דובר ערבית הוא רשאי להתפלל בשפת האם שלו. על מילות התפילה להיאמר מהלב ובעל פה. למתחילים מותר להשתמש בעזרי קריאה. על מקום התפילה, גוף המתפלל ובגדיו להיות נקיים מאוד.
מצווה לתת צדקה לעניים. והיא חובתו של כל מוסלמי בעל היכולת הכלכלית לכך. ישנה חובה מוסרית לעזור לאנשים קשי יום מבחינה כלכלית ולהפחית את חוסר השוויון. חלק מהצדקה היא הפרשה של חלק מהמשכורת לעניים, לעבדים, לנשים ולאנשים אשר בדרכים. מוסלמי רשאי גם לתרום יותר מהמקובל כחלק מתרומה אישית במטרה לזכות בגאולה רוחנית.
יש שני סוגי צדקה. הראשון נמדד לפי כמות האוכל שקונה אב בית לעצמו ולבני ביתו בחודש הרמדאן, והשני לפי כמות הכסף שמוסלמי מכניס בחודש (משכורת, נכסים וכדומה). השימוש המודרני של הצדקה נעשה במיסוי של 2.5% על כלל הרכוש שהצטבר בשנת ירח בתנאי שהסכום הכולל עולה על “נסאב” (סכום מוסלמי אשר מחושב בעזרת נוסחאות המופיעות בחדית’ האיסלאמי, (כיום נספר בערך כ-1750 דולרים או סכום זהה במטבעות אחרים). שיעים נוהגים לתת לצדקה בנוסף לכך חמישית מנכסיהם.
הצום הוא חובה במהלך חודש הרמדאן אשר במהלכו מוסלמים מחויבים להימנע מאכילה, משתייה מעישון מזריחה ועד שקיעה וכן עליהם לתת תשומת לב מיוחדת לחטאיהם. מטרת הצום היא לקרב את המאמינים לאללה, להביע את תודתם אליו והתלות שלהם בו, לכפר על חטאיהם ולהזכיר להם את מעוטי היכולת. במהלך הרמדאן מצופה מהמוסלמים להשקיע אנרגיה רבה יותר בערכי האסלאם ולהימנע מאלימות, מכעס, מקנאה, מתאווה, משפה לא נאותה ולנסות להסתדר עם הבריות בצורה טובה ביותר. יוצאי הדופן והפטורים מהצום: ילדים לפני בגרות, אנשים בעלי מגבלות בריאותיות, נשים בהיריון או במצב הנקה וזקנים. הצום אסור על נשים בימי המחזור. החמצה של צום בדרך כלל גוררת השלמה שלו במועד מאוחר יותר, אך מוקדם ככל האפשר. מוסלמים רבים מסיימים את הצום שלהם עם תמר כי האמונה האסלאמית טוענת כי כך שבר מוחמד את הצום שלו.
החג’ (حجّ – עלייה לרגל) הוא העלייה לרגל אשר מתרחשת בחודש המוסלמי ד’ו אל-חיג’ה לעיר מכה ולאתרים המקודשים סביבה. המצווה מגיעה מהמנהג לפיו כל אדם מוסלמי המסוגל לכך פיזית וכלכלית עולה לרגל פעם אחת בחייו למכה. כאשר העלייה לרגל מגיעה למרחק של עשרה קילומטרים ממכה, הגברים מתלבשים בלבוש מסורתי העשוי משני סדינים לבנים, והנשים בלבוש מתאים. הטקסים הרגילים של העלייה לרגל כוללים שבע הקפות סביב הכעבה, נגיעה באבן השחורה, שבעה ריצות בין הגבעות ספא ומרווה, וסקילה סימבולית של השטן בנקודה מדברית בשם “מינא”, הממוקמת כחמישה קילומטרים מחוץ למכה. העולה לרגל (המכונה חַאג’) זוכה לכבוד רב בקהילה המקומית שממנה הוא יוצא. עבור רבים זוהי סיבה בפני עצמה לצאת למסע הזה.
