ערב הסעודית היא מדינה עצומה בגודלה החולשת על רובו של חצי האי ערב. אנשי חצי האי פיתחו רשת מורכבת של נתיבי סחר להובלת סחורות חקלאיות בין אזורי מסופוטמיה עמק הנילוס והאגן הים תיכוני עוד לפני לידתו של האסלאם והתרחבות הכיבוש האסלאמי. מכה ומדינה היו ערי הסחר גדולות מהם היה יצוא ויבוא של סחורות לכלל חלקי המזרח התיכון ויבשת אסיה כגון הודו, בבל, רומא פרס ועוד. בערים אלו החלה למעשה לידתו של האסלאם. במכה קיבל מוחמד לפי האסלאם את השליחות להפיץ את האסלאם ולהכריז באופן אוניברסלי על אחדותו ויחודו של אלוקים. פחות מ-100 שנים לאחר לידת האסלאם, התפרסה האימפריה הערבית עד ספרד, הודו וסין. העולם המוסלמי הפך למרכז ללימוד וקידמה מדעית במה שמכונה “תור הזהב”. חוקרים מוסלמים רבים לקחו חלק בתחומים רבים, ביניהם: רפואה, פילוסופיה, אסטרונומיה ספרות ואומנות. האימפריה שגשגה עד המאה ה-17 עד אשר פלשו לתחומה ממלכות אחרות. בעקבות כך נכנסה האימפריה למיתון ושגשוגה נחלש, אולם מכה ומדינה  נותרו הלב הרוחני של העולם האסלאמי [1].

בראשית המאה ה-18 החל מֵתַקֵן דתי בשם “מוחמד אבן עבד אלוהאב” (1792-1703) להטיף למוסלמים לשוב אל אסלאם המבוסס על מה שהוא ראה כהלכה הסונית המקורית. האסכולה הוהאביסטית קראה לשוב אל טהרת הקוראן ולאמץ את אורחות חייהם של הנביא מוחמד וחסידיו,  תוך סינון החידושים המודרניים והאמונות הטפלות שחלחלו עם הזמן לתוך האסלאם. אסכולה זו הגדירה כ”כופר בן מוות” כל מי שלא קיבל את דרכה, ועתידה להסב נזק רב לזרם השיעי הדר בשטחה.

“עבד אל והאב” כרת ברית עם “מוחמד אבן סעוד” שליטה של “דרעיה”, נווה מדבר קטן בנג’ד ששימש כמרכז מסחרי. ברית זו הובילה לכינונה של המדינה הסעודית הראשונה (1818-1745). הפופולאריות וההצלחה של אבן-סעוד עוררו את החשד של האימפריה העות’מאנית שהייתה הכוח הדומיננטי במזרח התיכון ובצפון אפריקה באותה עת, וב- 1818 שלחו העות’מאנים כוח גדול החמוש בארטילריה מודרנית והרסו את העיר לצמיתות.

במהלך המאה ה-19 צומצם כוחו של בית סעוד פעמיים , אך בשני המקרים הצליחה השושלת להשיב לעצמה את השלטון.  המדינה הסעודית השנייה התקיימה במהלך רוב התקופה שבין 1823 ל-1887, וב-1902 ייסד “עבד אל עזיז אבן סעוד” את המדינה השלישית, הפלטפורמה לערב הסעודית החדשה שבירתה ריאד. בית סעוד כבש את נאות “חסא וקטיף”-החלק המזרחי בממלכה שבו נמצאים ריכוזי העדה השיעית לראשונה ב-1795, בהביסו את השיח’ים משבט “בַּנוּ חַ’אלֵד” שמשלו במחוז חסא בשם הסולטן העות’מאני. בין 1795-1913 החליפו חסא וקטיף ידיים פעמים אחדות ונכללו במדינה הסעודית השניה. כיבוש חסא וקטיף ב-1913 ע”י אבן סעוד שם קץ לשלטון העות’מאני שם. כתוצאה מכך הפכו השיעים בשני המחוזות האלה לנתיני המשפחה הסעודית, וזמן מה לאחר מכן הצטרפו אליהם גם בני הקהילה השיעית הקטנה באזור “מַדִינַה” ב”חִיגַ’אז” שסופחה ב-1925 ע”י אבן סעוד [2].

המבנה הדמוגרפי בערב הסעודית וריכוזי האוכלוסייה השיעית:

בערב הסעודית יש כ-32,938 תושבים (נכון לשנת 2017 [3] ) כאשר מתוכם יש בין 10%-15% שיעים המרוכזים בעיקר באזור המזרחי של הממלכה[4]. עליית בתי ח’ליפה וסעוד הנחיתה מכה קשה על השיעים בבחריין ובערב הסעודית. בעוד בבחריין המיעוט הסוני הפך שליטו של הרוב השיעי, בערב הסעודית המיעוט השיעי הוכפף למרותה של הרפורמה הוהאבית אשר ראתה בשיעים כופרים שיש לכפות עליהם לנהוג בהתאם לפירושה את האסלאם. חיי היומיום של השיעים שהפכו לנרדפים, הושפעו רבות מידה הקשה של הממשלה הסעודית שזו שמה לה למטרה לבודד את הקהילה ככל הניתן .

[1]  https://www.saudiembassy.net/history

[2] בדרך אל הכוח

[3] https://www.destatis.de/EN/FactsFigures/CountriesRegions/InternationalStatistics/Country/Asia/SaudiArabia.html

[4] בדרך אל הכוח